סיכום מסע העיצוב של סקולה במרוקו ואירוע של פעם בעשור
כבר שנים שאני והסקוליות פוקדות את תערוכות העיצוב הכי נחשקות בעולם ויוצאות למסעות עיצוב במחוזות קרובים ורחוקים, אבל את זה האחרון במרוקו אני יכולה להבטיח לכם שאף אחת מאיתנו לא תשכח גם בעוד שנים
נולדתי במרוקו, התרבות והמנהגים שהבאנו משם לישראל זורמים לי בעורקים, ואלה שעוקבים אחרי ברשתות וודאי ראו שביקרנו בה לא מעט פעמים. אבל מסע העיצוב האחרון שם היה שונה בתכלית, מרגש, מסעיר וייחודי- מסע שפרט לכולנו על נימי הלב וגרם לי להרים הפקה של פעם בעשור, יעידו על כך 500 המעצבים, האדריכלים והאורחים; כנס שכולו שיר אהבה לעיצוב מעורר ההשראה שטומנת בתוכה המדינה הקסומה הזאת.
כולנו מכירים את מרוקו האותנטית והססגונית; את העיצוב המסורתי ואת צבעי הסהרה והתבלינים. למעטים מאיתנו יצא לבקר במקומות המחתרתיים, הסודיים והנסתרים מעיני התיירים, שמציבים את הארץ הזאת בשורה אחת יחד עם בירות העיצוב הנחשקות, וזה בדיוק מה שזכינו לחוות.
כך הכל התחיל…
הכל התחיל מספר עיצוב שרכשתי בתערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE באפריל האחרון וחיכה לי במשך חודשים על השולחן בסלון. אתם יודעים איך זה, החיים האינטנסיביים ושלל הפרויקטים והמשימות שבשגרה גורמים לנו לפעמים לקחת את הזמן ולדברים הטובים להמתין. למזלי ניצלתי את אחד הערבים הפנויים להתרווח על הספה לעלעל בספר הזה ומה אני אגיד, הלסת נשמטה לי במקום; חשבתי שאני חולמת, גיליתי בו מחוזות קסומים בלב ליבה של הארץ הצפון אפריקאית המטריפה הזאת, שבכלל לא דמיינתי שקיימים.
מיד התקשרתי למנואל וולמאר (Manuel volmar) חבר ותיק- מעצב רב תחומי מרוקאי אותו הכרתי בישראל לפני מספר שנים ולהפתעתי העבודות שלו מככבות גם בספר המופלא הזה. בלי להתבלבל אמרתי לו שאני רוצה להגיע יחד עם הסקוליות שלי ASAP לחוות, לנשום ולהתרשם מהמקומות שמוצגים בספר כי אין, פשוט אין מקומות דומים שיצא לי לחוות בעולם, וחוויתי.
ההיכרות שלי עם מנואל היא סיפור בפני עצמו: אני מאמינה גדולה בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת- תגלית שיש בה אלמנט של מזל, כזאת שנעשית בלי בכוונה תוך כדי שאנחנו מחפשים דבר אחר בכלל. לפני חמש שנים נתקלתי בכתבה בעיתון כלכליסט על מעצב העל המוכשר הזה, רגע לפני שהגיע לכאן לתערוכת פופ אפ בשוק הפשפשים במסגרתה הציג את העבודות שלו.
הגעתי והתאהבתי. בשיחה קצרה של כמה דקות, שהתבססה בעיקר על האנגלית הבלבולית המופלאה שלי, שאלתי אותו אם יסכים ללוות אותנו במסע עיצוב במרוקו. לא הכרתי אותו ולא ידעתי מי הוא אבל ידעתי שעיצב עבור אשת מלך מרוקו ואם יש משהו שחלמתי זה להכיר אדם שבאמת עבד ויצר עבור המלך ומשפחתו. עברו פחות משבועיים מאז אותה פגישה ויצאנו יחד לדרך- ארגנו יחד מסע מטריף ואחריו הגיעו ארבעה נוספים. במהלך השנים המשכתי לעקוב באדיקות אחר העבודות שלו והקפדתי לבקר בתערוכות שלו ברחבי העולם (עד פריז וסן-פרנסיקו נסעתי כדי לחוות אותן ב-LIVE). במקביל מנואל הגיע לישראל להרצות בכנסים המפוארים שערכנו לאורך השנים.
במסע הנוכחי הוא לקח אותנו למקומות שגרמו לי לרטוט ולבכות מהתרגשות ואם ב- בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת עסקינן, זכיתי להכיר בהם מעצבים ואדריכלים מרתקים שבסופו של דבר הגיעו להרצות בפנינו בכנס.
ממרקש לטנג'יר חווינו עולם ומלואו
את מאג'ד חט'ואה (Majad chetoua) פגשתי במרקש. הוא הבעלים של וילה D, לוקיישן קסום בחיק הטבע שתכננו אדריכלי סטודיו KO הנחשב. זאת וילה מהממת ביופייה, מעוצבת אדריכלית לעילא ולעילא, ולאורך הביקור שלנו בה אירח אותנו מאג'ד כיד המלך. הוא סיפר לי שיש לו חלום ישן לבקר בישראל, הבטחתי לו שבקרוב אזמין אותו, הוא לא האמין לי, אבל לפעמים חלומות מתגשמים…
משם עברנו לחוות אירוח, גם היא במרקש, בה האורחים עצמם נבחרים בקפידה. היא ממוקמת על שפת אגם ומעוצבת בסגנון טוסקני עוצמתי. כמו כל מקום שאני מגיעה אליו גם בה התחלתי מיד לסרוק את החדרים ובאחד מהם פגשתי באקראי אישה מרשימה שהתארחה במקום. היא נראתה לי מאוד מוכרת ואז זה הכה בי, מדובר בלא אחרת מהמעצבת הנורווגית טוני קורק (Tone kork)- אושיית רשת, מעצבת פנים והדקור שמושפעת מהעיצוב המרוקאי ונוטה לשלב אלמנטים אוריינטליים בעיצובים שלה. מיד התחברנו, סיפרתי לה שאני בעלת בית ספר לעיצוב, שאני מארגנת כנסים בנושא ושאלתי אותה אם תסכים להגיע להרצות באחד הכנסים הבאים. נחשו מה? ממש כמו מאג'ד המקסים גם היא סיפרה לי שביקור בישראל הוא אחד החלומות שלה וכבר סיכמנו שחלומות מתגשמים, לא?…
ממרקש יצאנו לטנג'יר, עיר השוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר בו נפגשים הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי. מדובר בנסיעה ארוכה שהיתה שווה כל רגע. הגענו לביתו הפרטי של פרנק דה-ביאסי (Frank De Biasi), אחד מ-100 האדריכלים החשובים בעולם וכאן נשמטה לי הלסת לגמרי! הייתי בהלם מרמת הפרטים וההום-סטיילינג, לא האמנתי למראה עיני עד כדי כך שבמהלך ארוחת המלכים שהכינו לנו פשוט לא יכולתי לאכול מרוב התרגשות (ומה שמכיר אותי מקרוב יודע שמדובר באירוע נדיר). הבית הזה הוא לא פחות ממכה לשרוטי עיצוב!
מי שליווה אותנו בסיור הזה והסביר לנו על המיצג האדריכלי המרהיב לפרטי פרטים הוא חמזה צ'קוראי ((Hamza Choukairy, מעצב הפנים מקומי, שבין עיסוקיו גם מנהל את הלוקיישן הזה. אחרי הארוחה הוא לקח אותנו לסיור בעיר, חשף אותנו לחנויות מיוחדות ופינות חמד מושלמות אז מה הפלא שלקח לי בדיוק חמש דקות להזמין גם אותו לבקר אצלנו בישראל.
יצאנו מטנג'יר חזרה למרקש, נסיעה של שבע שעות שלכל אורכה הגלגלים במוח שלי לא הפסיקו לעבוד. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל הטוב והיופי שאנחנו חוות בנסיעה הזאת- פשוט לא הגיוני שכל הטוב הזה יישאר אצלי. בדרך עצרנו לארוחת טאג'ינים מסורתית בתחנת דלק באזור שכוח אל. התיישבנו, שתינו אכלנו ומשום מקום מתקדם לעברנו אדם מרשים לבוש חליפה מעוטרת מדליות- כן כן, הסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת שוב קפצה לבקר. האדון פונה אלינו, שואל אם אנחנו מישראל ומסתבר שמדובר במי שכיהן בעבר כשגריר של שגרירי מרוקו. הבנתי שלא מדובר כאן בצירופי מקרים, זה היה הסימן שלי לצאת לדרך ולחגוג את כל הטוב שיש למרוקו להציע בכנס חגיגי.
הייתי כ"כ נרגשת שהתקשרתי ליעקב בעלי והודעתי לו חד משמעית שאנחנו מוכרים את הבית ברעות ועוברים לטנג'יר. הוא מצידו ענה לי ברוגע אופייני "קודם תחזרי הביתה ותנוחי". ואכן חזרתי, נחתי בערך דקה, לא מכרתי את הבית אבל מיד התחלתי לעבוד על האירוע המכונן.
כמו בשני הכנסים הקודמים החלטתי שגם הפעם נקיים את הכנס בטרמינל- אולם אירועים ששם את העיצוב במרכז. במקביל, הזמנתי את מנואל היקר וכמובן, את החברים החדשים שהכרתי במסע המופלא והטביעו בי חותם. כולם כמובן ענו מיד כן ואני כהרגלי לא עצרתי שם; כמו בכל פרויקט גם בכנס חשבתי בגדול. מה גדול, בענק! החלטתי להזמין את לא אחר מאשר שגריר מרוקו בישראל- מר עבד אל־רחים ביוד.
אז אולם כנסים מפואר יש, שגריר שיכבד אותנו בנוכחותו יש, אורחים מחו"ל יש, רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון- אלה שמגיעים ממרוקו לישראל מחויבים בוויזה שלוקח בד"כ 45 ימים להנפיק והכנס עוד שבועיים. אופס… לא ויתרתי, הפכתי את העולם, משרדי החוץ והתיירות
התערבו ולשמחת כולנו האורחים הגיעו בזמן לחגיגה.
חגיגה של פעם בעשור
ואיזו חגיגה זו היתה!! שמחה כל כך שהצלחנו אני, כבוד השגריר והמרצים (שאת ההרצאות שלהם תוכלו לראות כאן) להמחיש לבאי הכנס עד כמה מרוקו עשירה ביופי ורבדים ועד כמה העיצוב בה משובח. את האירוע הנחתה דורין אטיאס ובמסגרתו חגגנו גם עשור לסקולה שלי. זאת היתה הזדמנות מדהימה לחגוג את העשייה שלנו, את העובדה שלאורך השנים הסקוליות שלי יוצרות, משפצות ומחדשות בתים, חללים וחדרים עבור מי שזקוק ליד מכוונת במסגרת מאות פרויקטים חברתיים שהיתה לנו הזכות לקחת בהם חלק. הפחנו תקווה באלפי אנשים והצפנו את חייהם באור חדש ובהיר הרבה יותר. היטיבה להסביר זאת פזית, מנהלת בית ספר "גוונים" לילדים על הרצף האוטיסטי בכפר סבא, שהצליחה להמחיש על הבמה עד כמה ההשפעה של החללים המעוצבים היא אדירה, בפרט בסיטואציות המורכבות וההתמודדות היום-יומית הלא פשוטה של הילדים.
דרך יצירתית נוספת להמחיש את העשייה היתה מייצג של חלל במרכזו מיטה, שהסקוליות הלבישו כמו שרק הן יודעות. חברת טמבור, הגדולה מכולם, השיקה במעמד הזה את מניפת הצבע החדשה Spaces שכוללת מנעד רחב של גוונים אורבניים מרהיבים. יחד עם הסטייליסטית גילי סיון הרמנו תצוגת אופנה שהכוכבות בה היו, כמובן, הסקוליות שלי שלבשו את מיטב הטקסטיל והמצעים (כן כן, טקסטיל ומצעים) איתם אנחנו עובדים בפרויקטים שלנו. את התכשיטים והאקססוריז הטריוויאליים החליפו אביזרים שמשמשים אותנו ביום-יום בעיצובים.
עבר כבר שבוע ואני עדיין לא לגמרי מתאוששת מהתהודה ומהעוצמות של הכנס העוצמתי הזה. אני גאה שהצלחתי לחשוף את פניה העשירות של מרוקו ועכשיו, יותר מאי פעם, שרוטי העיצוב המקומיים מבינים שהיא משתווה לכל בירת עיצוב אירופאית מובילה. יש המון מה לראות בה ולה יש המון במה להתגאות. המשך יבוא….
