ההשראה קיימת אבל, היא חייבת למצוא אותנו עובדים!
״פיקאסו״
בגיל 6 בחופש הגדול לא רשמו אותי לקייטנה או לסאמר סקול בחו״ל ״הקייטנה״ שלי הייתה בתל אביב (לא מה שאתם חושבים).
דיזינגוף שנות ה-60 … דירת חדר במרתף מטופח להפליא, כי סבתא שלי סימי אהבה לסדר (ככה קראו פעם לעיצוב).
סדר היום ״בקייטנה שלי״ השקמה חמש בבוקר, תה מרוקאי עם נענע ועוגיות (מודה לא היו לי טעימות) כי הן היו מלאות בקינמון שאני ממש לא אוהבת.
ממהרים כי לסבתא סימי … יש מלא עבודה. היא הייתה המנקה של בתי עשירים של תל אביב ״האשכנזים״ ככה קראו להם אז.
אני הילדה הקטנה בת שש מסתרכת אחריה בצעדים קטנים מגיעה למקום עבודתה וישר מתיישבת בסלון ומחכה שסבתא סימי תסיים את העבודה ומשם לבית הבא… מדי פעם מציצה בה ומשתהה כמה קשה עבדה המה מה מה.. היא אהבה את העבודה שלה ובכלל את העיסוק שלה ותמיד עבדה אותו בשמחה.
בזמן שסבתא סימי ז״ל עבדה, ישבתי לי בסלון וחיכיתי בסבלנות שתסיים את עבודתה. שיעמם לי בהתחלה עד שגיליתי מסביבי עולם קסום את ספת העור הרך הבהירה והפלפית עם הקווים הישרים וידיות דקות עם מעט קימטוטים קטנטנים כאילו הייתה אישה בת 40 עם הקמטים הראשונים שלה.
שטיח גדול יפיפה פרוס (אני חושבת שזה היה סוג של זיגלר) ומעליו שולחן זכוכית מבריק עם מסגרת ניקל מעוגל. על השולחן מונחים בצנצנת קריסטלית שוקולדים שפורקו מבונבניירה משובחת לא נעים… אני זו שרוקנתי אותה כל פעם מחדש, זה היה טעיםםם. וואזה שקופה מזכוכית עבה בתוכה פרחים אדומים רעננים כאילו קטפו אותם הרגע והמים בתוכה שקופים ונקיים. מזנון ארוך וצר מעץ מבריק על כל דלת עיטור וחור למפתח, המזנון עמד על רגליים דקיקות ומעליו מונחת קערת זכוכית מפוסלת עם פרי הדר טרי. פריטי עיצוב מפוסלים מפוזרים בסלון. החלונות הולבשו בוילונות הסטה לבנים בוהקים בבד רך ונופל עם (פלדים) קפלים משורטטים מדויקים ומתוחים. את הקירות עיטרו ציורים ממוסגרים בטח עבודות אומנות יקרות (לא מצליחה לשחזר את מראה הציורים).
הבית הזה היה שייך לגברת ״רוזה״ שאותו אהבתי המיוחד הכי מכולם (מעולם לא פגשתי את גב׳ רוזה) הבנתי מסבתא סימי שהיא הייתה גברת מגודרת אלגנטית, תמיד ניסיתי לדמיין אותה, כמה הייתי שמחה לפגוש אותה ולדבר איתה על הבית המהמם שלה, על הבחירות המדויקות ועל כל אלוהי הפרטים הקטנים שהיום אני יודעת לתרגם אותם. כשאני חושבת על מה עיניי ראו אז, אני גוזרת את מה שראו עיניי מתוך הזיכרונות שלי והיום מתרגמת את זה לכל הידע שצברתי במהלך השנים וכמורה בסקולה שלי.
זו הייתה קייטנת הקיץ שלי, בוקר בוקר במשך כל הקיץ – במחשבה אחורה אני נישבעת שהייתי מוותרת על כל קייטנה הכי שווה בעולם וחוזרת לקייצים של שנות השישים.
למה?
כי אין לי ספק שבבית הזה הונבט הזרע הראשון וחיידק העיצוב שלי.
אז לא הבנתי איזו ״קייטנה״ שווה קיבלתי קייטנת החיים עצמם – תודה סבתא סימי ז״ל ואני שואלת אתכם היש בית ספר יותר גבוה מזה שמלמד השראה ועיצוב שכולו על רטוב?
לכל שרוטות העיצוב שקוראות אותי כאן, תנסו לחשוב מאיפה הגיעה האהבה והתשוקה שלכם לעיצוב?
ואם בא לכם שתפו אותי באינסטגרם ועל הדרך ממליצה לכם לעקוב אחריי.
לאינסטגרם שלי לחצו כאן!
קבלו טעימה מההשראה הפרטית שלי… שגדלה והתפתחה עם השנים.
כשמדברים בכללי על השראה, חשובה ההתבוננות וחיבור פיזי עם כל האובייקטים עד הפרטים הכי קטנים שמעשירים את הידע שלנו והופכים את החוויה לעשירה יותר, זו הדרך שלי למלא את בנק ההשראה שלי.
מחפץ סתמי בשוק רצפה. ממברשת ישנה שקיבלתי מנהג מונית בבוקרשט שראיתי שהוא מנקה בה את המונית והיא שנתנה לי דרייב להתחיל את האוסף של מברשות.
צילומים: רחלי חזן-זלק
שואלים אותי מאיפה הרעב והתשוקה שלי לעיצוב מגיעה… מקורות השראה שלי הן, ספרי עיצוב ומגזינים מכל העולם, מסעות העיצוב בעולם שאני יוצאת עם התלמידות שלי ופוגשת אנשים ומקומות קסומים, חנויות עיצוב מטריפות, הן לא חייבות להיות מפונפנות, חנות שאני זוכרת במיוחד במילאנו, כולה מבולגנת של קשישה מקסימה שישבה מאחורי הדלפק כי לא היה לה כח לקום, בחנות הזו היו לי ליקוטים משובחים ממש.
מסע עיצוב לפריז 2022
השראה יכולה להגיע ממגוון מקורות – לא רק מחנויות עיצוב אלא גם ממקומות יומיומיים כמו שוק פשפשים, פרויקטים הקהילתיים שלנו, אפילו חווית נופש שהייתה לי לפני שנתיים נפשתי ביוון במלון קאזה קוק במהלך כל החופשה הרגשתי שאני בתוך בועת עיצוב עמוק עמוק בחוויה שנוגעת בי בנימים הכי קטנים 24/7.
צילומים: רחלי חזן-זלק
גלריית עיצוב משגעת בבוקרשט
האמונה הפרטית שלי שהשראה היא גם כלי התפתחותי, החיבור העמוק לעולם ההשראה הוא שמאפשר לעצב באופן ייחודי ובעל משמעות אישית. התהליך הזה מגביר את היצירתיות ומחדד את היכולת לראות את הייחודיות והיופי בפרטים הקטנים מתוך מה שעיננו רואות.
בעיצוב חייב שיהיה לנו את המרחב לביטוי אישי ולכן בסקולה שלי אני לא מלמדת שיטה שתהפוך את כולנו לשבלונה אחת ומשעממת, אלא גישה שמובילה למקוריות ולעשייה מתוך חוויה פנימית אמיתית ואינדיווידואלית שמנתקת את החוקים היבשים.
בסקולה שלי אני באופן אישי שמה דגש על החשיבות של פתיחות וסקרנות לשיפור היכולת האישית, ונותנת היזדמנות להיחשף ולהתמסר לעולמות שהם דווקא מחוץ למה שכולנו מכירות ורגילות.
רק באמצעות התשוקה שלנו לעיצוב נוכל להצמיח את היצירתיות המקורית שלנו ובכלל.
אחרי כל החפירה הארוכה הזו …
אני מזמינה אתכם ליום פתוח בסקולה שלי, קפה ועוגה עליי, הרצאה כש ״העיצוב כבר לא עצוב״ ועל הדרך להכיר אותי ואת הסקולה היפה שלי שבמתחם התחנה.
תזכורת קטנה, ספרו לי על מקורות ההשראה שלכם והירשמו ליום הפתוח.
להרשמה ליום הפתוח לחצו כאן!